פסק-דין בתיק ת"ק 006230/04

התובע שבפני היה חניך בקורס מדריכי כדורסל בוינגייט החל מאוקטובר 2001. הנתבע היה והינו מדריך בקורס זה. התובע הכין, במהלך לימודיו, מחברת של הקורס, ומאחר שזו היתה, כנראה, מוצלחת, מכר התובע לחבריו בקורס עותקים ממנה, במחיר 60 ש"ח החוברת. כעבור זמן, בפברואר 2002, חשב התובע "למסד" את החוברת, להדפיסה בצורה מקצועית ולהפיצה בתשלום לתלמידי הקורס. לשם כך פנה התובע לנתבע, ששמו הולך לפניו כמי שהיה בעבר שחקן נבחרת ישראל בכדורסל, כמי שנחשב לעמוד התווך בלימודי הדרכת הכדורסל בוינגייט וכבר סמכא בתחום זה. הנתבע סבר שזה רעיון טוב והסכים לממן מימון ראשוני את הדפסת המחברת כחוברת, אשר תשמש את חניכי קורס המדריכים בוינגייט. בענין המימון סוכם שהנתבע יתן 6,500 ש"ח, אשר 50% מתוכם יוחזרו לו מהמכירות הראשונות, כאשר בפועל ניתן סכום של 6,000 ש"ח. במאי 2002 חתמו התובע והנתבע על הסכם, שצורף כנספח לכתב התביעה. בין השאר, הוסכם שהרווחים ממכירת החוברת יתחלקו 60% לתובע ו-40% לנתבע. ההסכם הודפס על ידי התובע, שחתם עליו והעבירו לחתימה לנתבע, אלא שהנתבע, טרם חתימה, הוסיף להסכם תנאים בכתב יד, חתם והעביר את העותק עם הערותיו לתובע. כך, מסמך שנחזה כחתום על ידי שני הצדדים, הינו למעשה מסמך שהתובע חתם על נוסח אחד שלו, והנתבע על נוסח אחר (להלן - ההסכם). ספק, אם כן, אם היה מפגש רצונות בין הצדדים, לגבי תוכנו המלא של ההסכם.

החוברת אכן הופקה והוחל במכירתה (להלן - החוברת).

טענות התובע

טוען התובע, שהוא זה שכתב את עיקר החוברת. לטענתו, הנתבע, בניגוד להסכם, מכר עותקים של החוברת בלעדיו, מבלי ליידע אותו על המכירה, במחירים שונים ממה שהוסכם (50 ש"ח או פחות, במקום 60 ש"ח), וגם לא העביר לידי התובע חלקו ברווחים. בנוסף, טוען התובע, הנתבע החליט להפיק בעצמו ספר, שישמש בסיס ללימודים בקורס מדריכים (הספר אכן הוצג ואין מחלוקת שזהו ספר שהנתבע הוציא, תחת שמו, במועד מאוחר יותר, וספר זה משמש ללימודים בקורס המדריכים) (להלן - הספר). לפיכך, לא חפץ עוד במיזם המשותף וזנח אותו, וזאת - לטענת התובע - בניגוד לרוח ההסכם ביניהם וללשונו. טוען התובע, שהפקת הספר המתחרה, שנה בלבד לאחר ההסכם, מהווה הפרה של ההסכם. לא זו אף זו: חלק נכבד מהספר, טוען התובע, מועתק מהחוברת המשותפת, לרבות הציורים שבו, ולראיה הגיש לי התובע את הספר, את החוברת ורשימה ובה הפניות לכל העמודים שהם, לטענת התובע, מועתקים (רשימה ת/2). מדובר, לטענת התובע, ב-42 עמודים בספר, שהועתקו מתוך החוברת, המונה 89 עמודים. התובע טוען שעתה, עושה הנתבע שימוש בכח שבידיו להחליט מהם חומרי הלימוד בקורס המדריכים, ומעדיף את הספר על פני החוברת. בעקבות כך, איבד התובע גם הכנסה עתידית בטוחה מהחוברת.

התובע הגיש התחשבנות ארוכה, לפיה חייב לו הנתבע סך של 3,600 ש"ח בגין מכירות עד כה; 14,000 ש"ח בגין מכירות עתידיות שאבדו; פיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים ופיצוי בגין עגמת הנפש. בנוסף טען התובע, שהנתבע התייחס אליו בצורה משפילה, התעלם ממנו, קבע איתו פגישה ולא הגיע, ועוד.

טענות הנתבע

הנתבע טוען, כי בלעדיו ובלי תרומתו - החוברת לא היתה באה כלל אל אויר העולם. לטענתו, הוא זה שלימד את התובע את כל החומר שנכנס לחוברת, אותו חומר שהתובע טוען שהוא כתב את רובו. לטענתו, החוברת בנויה כולה על השרטוטים שהוא מעביר לחניכי הקורס במהלך הלימוד. לדבריו, חומרי הלימוד שלו מודפסים מזה שנים בוינגייט ופתוחים לכל. לדבריו, היענותו ליזמת התובע היתה כחלק מרצון טוב מצידו לסייע לתובע, ולכן הסכים לתת את שמו לחוברת, לסייע בעריכתה ולתת לתובע מימון ראשוני להדפסתה.

הנתבע לא הכחיש כי השתמש בחומר מהחוברת לצורך הספר, אך לדבריו, החוברת משותפת ולכן מותר היה לו לקחת קטעים מתוכה, גם ללא רשות מהתובע. עוד אומר הנתבע, שזכותו לקבוע לפי איזה חומר עזר ילמדו בקורס. לדבריו, החוברת היתה מיזם חד פעמי, לכמות מסוימת קבועה מראש, של 300 חוברות, כעולה מהתוספת בכתב יד שהוסיף להסכם. אין פסול, לפיכך, אם הופסק השימוש בחוברת בקורס מדריכים ונעשה עתה שימוש בספרו שלו. טוען הנתבע, כי התובע אינו אדם אמין ואף לא שילם עדיין את כל שכר הלימוד שלו לוינגייט.

הנתבע טוען שהוא היה הרשאי היחיד להפיץ את החוברות, על פי ההסכם, וממילא הסך הראשוני של 3,000 ש"ח אמור היה להגיע אליו לכיסוי מחצית מההשקעה הראשונית בסך 6,000 ש"ח, אותה שילם לבדו. לטענתו, המחיר שסוכם עליו בעל פה לכל חוברת היה 50 ש"ח; לדבריו, התובע הדפיס יותר מ-300 החוברות שהוסכם עליהן (מספר זה מופיע בתוספת בכתב יד שהוסיף הנתבע להסכם), בלא רשותו; לדבריו מסר לתובע 80 חוברות שימכור בעצמו ויש לקזז את הרווחים הללו מהסכום המגיע לתובע; לדבריו, ההכנסות מחוברות שנמכרו הינן 14,750 ש"ח, מסכום זה יש לנכות 3,000 ש"ח המגיעים לו בגין ההשקעה הראשונית. ההכנסות נטו הן, אם כך, 11,750 ש"ח, מהן מגיע 60% לתובע (7,050 ש"ח). כאן ממשיך הנתבע ומקזז במלואם סכומים שהרוויח התובע ישירות, ושנכללו בחשבון סך כל ההוצאות הנ"ל, במקום לקזז מתוכם רק את 40% המגיעים לו. אם נקזז רק את הסכומים המגיעים לנתבע (2,600 ש"ח), יסתבר שגם לגירסתו, הוא חייב לתובע סך של 4,450 ש"ח.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בחומר שבפני וניסיתי "לעשות סדר" בהתחשבנויות ביניהן, הגעתי לכלל מסקנה, שקשה מאד לבסס חישובים כלשהם על ההסכם. זאת משום, שההסכם המודפס אינו ברור דיו. יש בהסכם רכיבים שלא הובהרה מהותם עד תום, ובנוסף - הם במחלוקת בין הצדדים (למשל סעיף המתייחס לכך שחלקו של התובע בהפקת החוברת יכסה את שכר הלימוד שלו בקורס המאמנים). בנוסף, לא ברורה תקופת ההסכם או היקפו. אפילו לאחר התוספת בכתב יד שהוסיף הנתבע (ושהתובע לאו דווקא הסכים לה), מדובר על כך שהמימון שהעביר הנתבע מכסה 300 חוברות, אך לא עולה מכך שלאחר הפקת 300 חוברות ההסכם פג. אם לא די באי הבהירויות הללו בהסכם המודפס (ההסכם הבסיסי), הרי שהנתבע הוסיף תוספות בכתב יד, שהן השגותיו ותיקוניו להסכם. לאור זאת, מעבר לאי הבהירות, הרי שכפי שנאמר בפתח פסק הדין, ספק בעיני אם היה מפגש רצונות בין הצדדים, לגבי תוכנו המלא של ההסכם. זאת, כאמור, לאור התוספות בכתב יד, שלא קיבלו אישור התובע אך הן תנאי לחתימה מבחינת הנתבע, ובחלקן סותרות או משנות את ההסכם המודפס.

ממילא, התרשמתי שעיקר הפיצוי הנדרש על ידי התובע בתיק זה, מהווה בעצם תביעת עלבונו מהיחס שקיבל מהנתבע, שהיה מורו ורבו. התרשמותי זו זכתה לאישור בפה מלא מהתובע במהלך הדיון. לפיכך, אזדקק לענין זה, ומעבר לחוב המוסכם על הנתבע, אשתית בעיקר עליו את החלטתי.

התובע מרגיש מרומה לאחר שהנתבע, שהסכים להיות שותפו למיזם החוברת, ראה (לדעת התובע) כי טוב, והחליט להתקדם בלי התובע, להוציא ספר באותו נושא לבדו. דבר זה עמד בבירור לגדוע את זכות הקיום של החוברת ואת ענף הרווח עליו ישבו התובע והנתבע בצוותא, וזאת - לרווחתו הבלעדית של הנתבע. והכל - תוך שימוש בחומרים מהחוברת המשותפת לצורך כך.

הנתבע מרגיש שעיקר זכות הקיום לחוברת, כבסיס לחומר הלימוד בקורס המדריכים, נובע משמו, ממעמדו בקורס ומהמוניטין שלו. יתר על כן - מרבית החומר בחוברת מקורו בדברים שהוא עצמו לימד את התובע. לפיכך, בהתייחסו לכך שלקח דברים מהחוברת ושילב אותם בספר, הוא אומר בפה מלא: "בספר יש דברים שהם לקוחים מן החוברת המשותפת שלנו. החוברת נכתבה באופן הדדי. בספר מופיע חלק מינורי מתחום החוברת המשותפת שלנו, אני לא רואה בכך פסול היות והיא משותפת". עוד אמר הנתבע: "זה נכון שאני יושב על 'הברז' של הכניסה של הספרים ואישורם בוינגייט, זה מתוקף תפקידי וזכותי כמנהל מקצועי להביא את הספרים שלי, ואם הוא הציג את הספר שאני כתבתי, הספר הזה הוא לפני 4 או 5 שנים".

דא עקא, שעיון בספר מגלה שהוא נכתב רק בשנת 2003, והרי גם הנתבע עצמו הודה שיש בו חומרים הלקוחים מהחוברת, אז כיצד יכול הנתבע לטעון שהוא נכתב לפני 4 או 5 שנים, טרם כתיבת החוברת? עיון בספר אף מגלה, שגרסת התובע, לפיה עמודים רבים בספר זהים לעמודים בחוברת, תואמת יותר את המציאות, מדברי הנתבע, לפיהם "בספר מופיע חלק מינורי מתחום החוברת המשותפת שלנו". מענין עוד לראות, כי בפתח הספר, מופיעה אזהרה: "כל הזכויות שמורות... אין לשכפל, להעתיק, לצלם ... כל חלק שהוא מן החומר הכלול בספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל".

סיכומו של דבר: אף אם לא ניתן להבין מההסכם מה היה אורך חייו המתוכנן של מיזם החוברת, ברור שהפקת ספר מתחרה על ידי הנתבע, זמן קצר לאחר כריתת ההסכם בין הצדדים, תוך שימוש בחומרים מהחוברת המשותפת, ללא ידיעתו ורשותו של התובע, מהווה הפרה של ההסכמה ביניהם. יותר מכך: לפי התרשמותי (גם בדיון), כלל התנהלותו של הנתבע היה בה אכן, כפי שחש התובע, משום זלזול ופגיעה בתובע והתנשאות כלפיו. למרות שהסכמתי עם הנתבע, שהתרומה הסגולית שלו לחוברת היתה מכרעת, וכי בלי שמו וה"גושפנקא" שלו לא היתה לחוברת זכות קיום, הרי שגם לתובע היה בה חלק לא מבוטל. הא ראיה, שהנתבע, בצעד חריג (כך העיד בעצמו), הסכים לממן את הפקת החוברת ולהיות שותף בה, דבר שלא עשה בעבר, למרות שגם בעבר תלמידים ניהלו מחברות קורס מסודרות ויפות ואף הציעו לנתבע להפיצן. מכאן, שלתובע היתה תרומה שבלעדיה אין, בין שזו תרומה של "עבודה שחורה", בין שזו ההתלהבות, הנכונות להתעסק עם הענין או היזמות. מכל מקום - זו היתה תרומה שלא ניתן לרמסה ולעבור הלאה, כאילו לא היה דבר בין הנתבע לתובע.

מאחר שכאמור, לא ברור מה היה התכנון העתידי לגבי החוברת, בשל אי הבהירות בהסכם, אינני יכולה לכמת פיצוי בגין הפסד רווחי העתיד. אני מוצאת שהנזק שנגרם לתובע בנקודה זו, כפי שהבהרתי לעיל, אינו נזק ממון, ולפיכך אפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שנראה לי בנסיבות הענין, בסך 3,500 ש"ח.

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,450 ש"ח בגין החוברות שכבר נמכרו, וסך של 3,500 ש"ח בגין הנזק הכללי שנגרם לתובע בגין הפרת ההסכם, סך הכל 7,950 ש"ח, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה (17.5.04) ועד יום התשלום המלא בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 450 ש"ח בגין הוצאות משפט, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק, מהיום ועד יום התשלום בפועל.